שיעור בהפחתת האלימות

במשך שנים רבות נתפסה האלימות בבתי הספר כדבר טבעי וצפוי, שהוא חלק מתהליך ההתבגרות של ילדים וחשיפתם לעולם. כמה מקרים קיצוניים, בעיקר בארצות הברית, הובילו לשינוי תודעתי במערכת החינוך ולניסיון למגר את האלימות. פרופ' רמי בנבנישתי, מחלוצי החוקרים בנושא האלימות בבתי הספר, פיתח מודלים חינוכיים שתרמו להפחתת האלימות בישראל ובחו"ל

על אף הדימוי הרווח בציבור והתחושה המקננת בקרב הורים רבים לילדים במערכת החינוך בישראל, ממדי האלימות בבתי הספר בארץ הולכים וקטֵנים ומדד האלימות הפיזית בבתי הספר בישראל הוא מן הנמוכים בעולם. עם זאת, לחששות ההורים יש בסיס, שכן אם מודדים את שיעורי האלימות המילולית בבתי הספר - מדינת ישראל היא דווקא מן המובילות בעולם.

מסקנות אלו עולות מסדרת מחקרי ניטור שערך פרופ' רמי בנבנישתי מבית הספר לעבודה סוציאלית בבר-אילן. מחקרים אלו לא רק מודדים את היקף וסוג האלימות בבתי הספר בארץ, אלא גם חותרים להתמודד באופן ממוקד עם הבעיה והשלכותיה. בין היתר, בזכות מחקריו אלה ותרומתם להקטנת האלימות בבתי הספר, זכה השנה פרופ' בנבנישתי בפרס א.מ.ת (פרס לקידום המדע, התרבות והאמנות בישראל) בתחום מדעי החברה.

פנים רבות לאלימות
בעבר עסקו המחקרים במושגים המכלילים 'בריונות', 'הצקה', 'הטרדה'. לעומתם, מחקרי הניטור שערך פרופ' בנבנישתי לאורך שני עשורים, מלמדים כי לאלימות יש פנים רבות ושונות: "אנחנו מבחינים בין אלימות מילולית וחברתית לבין אלימות פיזית. ישראל ממוקמת גבוה ברשימת האלימות המילולית והחברתית, שביטויה הם עלבונות, שפה גסה וקללות. לעומת זאת, שיעורי האלימות הפיזית המתונה, דחיפות ואיומים בפגיעה נמוכים בישראל בצורה ניכרת מבמדינות רבות אחרות, וכך גם באשר לאלימות קשה במיוחד, הכוללת סכינאות ונשק חם".

מגרש אחר של האלימות - הרשתות החברתיות - זוכה במחקרים להתייחסות נפרדת: "האינטרנט והטלפונים הניידים מאפשרים פגיעה בהיקפים גדולים בו זמנית. הילד הפוגע אינו עומד פנים אל פנים מול  הקורבן והוא יכול להפעיל אלימות באופן אנונימי. אנחנו מכירים כמה מקרים כאלה שתוצאתם הייתה הרסנית, עד כדי אובדנות. יחד עם זאת, כל מחקר שנעשה בארץ מלמד שמדובר בתופעה כאובה אבל לא שכיחה, ושיעור התלמידים שמדווחים כי מישהו פגע בהם באינטרנט נאמד בפחות מחמישה אחוזים".  גם כאן, אם כן, המספרים נמוכים בהרבה מן הדימוי הרווח בציבור.

ניטור מתמשך
פרופ' בנבנישתי, מחלוצי החוקרים בנושא האלימות בבתי הספר בארץ, מדגיש כי העיסוק בסוגיית האלימות במערכת החינוך היא מגמה חדשה יחסית. במשך שנים רבות נתפסה האלימות בבתי הספר כדבר טבעי וצפוי, שהוא חלק מתהליך ההתבגרות של ילדים וחשיפתם לעולם. כמה מקרים קיצוניים, בעיקר בארצות הברית, הובילו לשינוי תודעתי במערכת החינוך ולניסיון למגר את האלימות.

גם בישראל לא הייתה התייחסות מיוחדת לנושא. "העובדה שעד ראשית שנות האלפיים הפקיד משרד החינוך רק אדם אחד במשרה חלקית לצורך ההתמודדות עם האלימות, מדברת בעד עצמה", אומר פרופ' בנבנישתי. 

החידוש שהציעו מחקריו של פרופ' בנבנישתי באותה העת, היה הניטור המתמשך: "לא רציתי שזה יהיה עוד מחקר חד-פעמי שינתח את המצב והסיבות לו, אלא מהלך של סדרת מחקרים חוזרים שיספקו תמונת מצב, אך בד בבד יבחנו את יעילותו של הטיפול למניעת האלימות בקבוצות שונות. כיום מתבצע הניטור אחת לשנתיים, בכל רחבי הארץ, על ידי הרשות הארצית למחקר והערכה בחינוך. לדברי פרופ' בנבנישתי, ישראל היא מהמדינות היחידות בעולם המחזיקות  נתונים על ממדי התופעה ומאפייניה בהיקפים כאלה ולאורך זמן.

 

האלימות אינה גזירת גורל
"המחקר שלי יוצא מן ההנחה כי שורשי האלימות עשויים להימצא מחוץ לבית הספר. נתונים כגון עד כמה הסביבה ענייה ואלימה; עד כמה ההורים תומכים (או לא) בהתמודדות עם אלימות; ועד כמה התרבות מוכנה לשאת אלימות - הם נתונים רלוונטיים ביותר, העומדים בבסיס המחקר. יחד עם זאת", מסייג פרופ' בנבנישתי, "נוכל לקחת שני בתי ספר באותה השכונה, עם מרקם חברתי דומה, ולגלות הבדלים ניכרים ברמות האלימות בתוך בתי הספר. האלימות הסביבתית, בכל סביבה שהיא, קשה ככל שתהיה, אינה גזירת גורל ובית הספר אינו רק בבואה של הסביבה. לבית הספר יש תפקיד אקטיבי ביצירת סביבה פנימית המעודדת או מקטינה את היקף האלימות בין כתליו. לאופן שבו המורים מתייחסים לתלמידים, מקדישים להם תשומת לב, דאגה ואהבה, ומבטאים אכפתיות ואמונה ביכולתם של התלמידים להצליח, יש השפעה על רמת האלימות.

"לצד ההיבט הרגשי, משפיעה גם השמירה על כללים וחוקים בצורה עקבית והצגת מדיניות ברורה וחד-משמעית נגד אלימות, בצורה שיטתית והוגנת מול כל הילדים. תוצאות מחקרי ניטור האלימות הוכיחו כי השילוב של שני ההיבטים הללו, הוא השילוב שמצליח ליצור אקלים מיטבי למניעת אלימות".

תמונת מיצ"ב
תהליך ניטור האלימות שמבצע כיום משרד החינוך, מתרחש בד בבד ברמה הארצית, היישובית וברמה הבית ספרית, באמצעות המיצ"ב - מערכת מבחנים המשקפת את רמות ההישגים הלימודיים בבתי הספר בארץ ואת האקלים החברתי והפדגוגי בהם. "במסגרת המחקר המתמשך הוטמעה בבתי הספר התובנה, כי ההישגים בתחום האקלים בבית הספר חשובים ורלוונטיים להישגים בלימודים. לכן, במסגרת תמונת המיצ"ב שמקבל כיום בית הספר, הוא גם מקבל הערכה על מצבו בתחום האקלים", מספר פרופ' בנבנישתי. 

השילוב בין הערכת הישגים להערכת האקלים הבית ספרי הוא ייחודי לישראל ובעקבות הצלחתו מדינות אחרות מתעניינות ביישום המודל. "אנו מייעצים בנושא זה לממשלת צרפת ולמשרד החינוך בצ'ילי, ומקיימים קשרי עבודה עם גופים בהודו ובקוסובו". 

לכתבות נוספות...