נסיקה צרפתית

הם הולכים בשבת לבית הכנסת ואחר כך רוחצים בים, הם חובשים כיפה ומתלבשים על פי צו האופנה. הם משכילים ומבוססים ומעדיפים לשלוח את ילדיהם לגנים ולבתי ספר שבהם דוברים צרפתית. בניגוד לעולים מצפון אפריקה של שנות ה-50, הם נחשבים לאוכלוסייה חזקה, ומהווים הזדמנות פז למשק הישראלי לצמוח ולשגשג. קווים לדמותה של העלייה הצרפתית בעשור האחרון


העלייה מצרפת החלה בשנות ה-70, לאחר מלחמת ששת הימים. מאז ועד היום עלו לישראל כ-120 אלף עולים מצרפת. החל מאמצע שנות האלפיים התגבר גל העולים שהגיע לשיאו בשנים 2014/15, אז עלו ארצה 14 אלף עולים מצרפת.  "באופן כללי זו עלייה של יהודים מסורתיים או דתיים, עם זיקה חזקה לישראל, שמוכנים לרדת ברמת החיים שלהם, כדי לחיות בארץ. בכך הם דומים מאוד ליהודי  ארצות הברית", אומר ד"ר יצחק דהן, ששימש בעבר כחבר הנהלת ההסתדרות הציונית, וכיום כותב פוסט דוקטורט במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בבר-אילן.


הקהילה היהודית בצרפת היא השנייה בגודלה בעולם אחרי קהילת היהודים בארה"ב, וחיים בה כיום קרוב לחצי מיליון יהודים. ד"ר דהן מחלק את הקהילה לשלוש קטגוריות: כשליש הם שומרי מצוות, פעילים בקהילה ובעלי זיקה חזקה לישראל; שליש נוסף הוא מכנה "יהודי יום כיפור", כלומר כאלה שלא חובשים כיפה ולא מקיימים את כל המצוות, אבל משתתפים מדי פעם באירועי הקהילה וגם להם זיקה לישראל. השליש הנותר מורכב מחילונים רחוקים מחיי קהילה, שאף נוטים להתבוללות.


העולים שמגיעים לישראל, אומר ד"ר דהן, משתייכים לשתי הקטגוריות הראשונות, עם דגש על הציבור המסורתי-דתי. כ-15 אחוזים מהם אפילו מוגדרים כחרדים, אם כי החרדי הצרפתי הוא חרדי 'חדש', תוצר תופעת השיבה למקורות המתרחשת בקרב יהודי צרפת מאז תחילת שנות האלפיים. ד"ר דהן: "הצרפתים מציגים דגם חדש של חברה מסורתית-דתית, שלא נרתעת מהמגע עם החילוניות ואף משלבת בין העולמות. העולים מצרפת מנערים נורמות ושוברים סטיגמות: הם הולכים בשבת לבית הכנסת ואחר כך תפגשו אותם בים, הם חובשים כיפה ומתלבשים על פי צו האופנה.  הצרפתי המסורתי רוצה להתקבל כפי שהוא, ומתקומם כשבבית הספר הדתי השכונתי מדיר את ילדיו בגלל שהמשפחה רוחצת בחוף ים מעורב. הקהילה הצרפתית מבקשת לגיטימציה למסורתיות, בניגוד לקהילה האמריקאית שביקשה לגיטימציה לזרמים הליברליים".


ד"ר דהן משרטט קווים לדמותה של העלייה העכשווית מצרפת. מאז הקמת המדינה ועד מלחמת ששת הימים העולים מצרפת לישראל היו אשכנזים. לאחר מכן העולים היו אשכנזים וספרדים גם יחד, ומשנות ה-90 היו אלה יהודים מצפון אפריקה שהיגרו לצרפת בשנות ה-60. מבחינת מוצא ומסורת, מבחין ד"ר דהן, העולים בגל הנוכחי דומים מאוד ליהודי המגרב שעלו לישראל בשנות ה-50, בעיקר ממרוקו ומתוניסיה. עם זאת יש שוני גדול מבחינת מצבם הסוציו אקונומי. הם נקלטו היטב בחברה הצרפתית, התבססו כלכלית, רכשו השכלה אקדמית, ובישראל הם נחשבים לעולים 'חזקים', בדומה לעולים מארצות הברית.


המניעים  לעליית יהודי צרפת משנות ה-90 ואילך הם  אידיאולוגיים-ציוניים, הרצון להעניק חינוך יהודי  לילדים, כמיהה לחיים על פי לוח השנה היהודי, בסביבה יהודית. לכך מצטרף כמובן האיום הביטחוני ההולך ומחריף בצרפת עם עליית האסלאם והתגברות האנטישמיות. ריבוי הפיגועים האנטישמיים בשנים האחרונות הוא אחת הסיבות להכפלת מספר העולים. 


יש כמובן גם קשיים. גם כשהמניע הוא אידיאולוגי, קשיי הקליטה המאפיינים עולים ממדינות אחרות אינם פוסחים על עולים אלה: קושי במציאת תעסוקה, אי ידיעת השפה ובעיות בקליטת הילדים במערכת החינוך. ואכן, לא כולם מצליחים להתגבר על קשיי הקליטה, ועד כה כ-13 אחוזים מן העולים חזרו לצרפת. עם זאת, ד"ר דהן מציין כי חלק משמעותי מן העולים העוזבים הם אלה שעזבו את צרפת בחופזה בעקבות אירוע טרור מסוים, כמו רצח אילן חלימי או הפיגועים בטולוז, ולא כאלה שתכננו את העלייה מבעוד מועד בצורה מושכלת. 


הבועה הפרנקופונית


העולים מצרפת נוטים להסתגר בתוך "בועה פרנקופונית". בשנים האחרונות קמו בישראל יותר מעשרה עיתונים שבועיים בשפה הצרפתית, נוסדו מגזינים מקומיים והוקמו אתרי אינטרנט בצרפתית. בין העיתונים החדשים בולטים  "Haguesher" עיתון חרדי בתפוצה ארצית  ושבועון דתי-לאומי המזדהה עם מפלגת "הבית היהודי" "Petit Hebdo". לעומתם, יש ירחון תל אביבי "Roula" שנושאיו אמנות, תיאטרון, קולנוע, אופנה אוכל ובילוי העונה על הצרכים של העולים שהגיעו לתל אביב. 

 

גם בתחום החינוך ניכרת התבדלות תרבותית מסוימת. בכמה מקומות בארץ נפתחו גנים לילדים דוברי צרפתית, המאפשרים לילדים לרכוש ולשמר את שפת הוריהם. בכמה בתי ספר תיכוניים מאפשרים לתלמידים מצרפת להיבחן לבגרות בשפת אמם. זהו פתרון טוב לבני הנוער שעלו לארץ  ולמדו עד אז במסגרת החינוך הצרפתית. וזאת בשונה מכמה בתי ספר יסודיים בשפה הצרפתית שהוקמו באחרונה בנתניה, רעננה ובירושלים: חינוך יסודי בצרפתית זו כבר בדלנות טהורה, וזו תופעה המתרחשת בעיקר בקרב הצרפתים החרדים. הפלג הזה מתייחס לשפה הצרפתית, כפי שהחרדים האשכנזים מתייחסים ליידיש, כחומה מבדלת בין ילדיהם ורוחות החילון של החברה הישראלית". עוד מוסיף ד"ר דהן, כי יש חשש שילדי העולים החרדים אשר יגדלו במערכות בדלניות, ידמו לילדי הליטאים המתקשים להתפרנס, למרות שבאו ממשפחות מבוססות יותר ומשכילות יותר".  


באשר לתעסוקה: כמה חברות גדולות בארץ, בבעלות צרפתית, מציעות עבודה לדוברי השפה. כזו, למשל, היא חברת "אדבנסיה", המפעילה מוקד טלפוני בין-לאומי. עובדיה, חרדים וחרדיות בירושלים, מוכרים נופש והפלגות יוקרה לצרפתים בחו"ל; יש כמה חברות נדל"ן המתמקדות באוכלוסייה הצרפתית; יש מרכזים רפואיים  בנתניה, רעננה ותל אביב בהם נותני השירותים והלקוחות הם צרפתיים.


קשיי הפרנסה בישראל, מציין ד"ר דהן, הולידו את הקונספט של "עליית הבואינג": המפרנס העיקרי, בדרך כלל הבעל, טס ביום ראשון לעבוד בצרפת וחוזר בסוף השבוע לישראל לבלות עם המשפחה. "זו תופעה  בעייתית, מעין 'חצי עליה', מצב לא בריא הפוגע בחיי המשפחה ואינו תורם למשק הישראלי."


לדעתו של ד"ר דהן, תופעת ההסתגרות של העולים בשפתם ובתרבותם לא תאריך ימים. הדור השני והשלישי ייצאו מהמובלעת החינוכית, התעסוקתית והתרבותית. בשונה מהדור הראשון בקרב העולים מבריה"מ לשעבר, שנטו להסתגר בתוך עצמם מתוך רגשי עליונות מול החברה הישראלית, העולים מצרפת מסתגרים בעיקר משום שמדובר בחברה דתית-מסורתית שחיי הקהילה חשובים לה. "מעניין לראות כיצד ההיסטוריה מתקנת את עצמה: עולים אלה, שמקורם במהגרי שנות ה-60 מצפון אפריקה לצרפת, מביאים לכאן את המורשת התרבותית שלהם מצפון אפריקה. עולים אלה הקימו בארץ כ-120 בתי כנסת הנראים בדיוק כמו בצרפת: בתי כנסת ליוצאי אוראן, קונסטנטין, וטוניס, שבהם מתפללים על פי המנהגים של אותן קהילות. במובן הזה, העולים מצרפת השיבו לישראלים יוצאי צפון אפריקה, שעלו בשנות ה-50 לישראל, את המסורת שלהם".


תרומה למשק


פוטנציאל העלייה מצרפת בעשר השנים הקרובות הוא כ-100 אלף עולים - כך צופה פרופ' אליס ברזיס מהמחלקה לכלכלה, ראש מרכז אהרון מאיר לבנקאות ומדיניות כלכלית. במאמרה "השפעת העלייה מצרפת על כלכלת ישראל", היא מציינת כי הנתונים האישיים הממוצעים של עולי צרפת שווים או עולים על הנתונים של הישראלי הממוצע. כמחצית העולים מצרפת בשנים 2014/15 היו בעלי מקצוע ברמה אקדמית, לעומת ממוצע של 25 אחוזים מקרב הציבור הישראלי; מבחינת שנות השכלה, הממוצע בקרבם עולה במעט על זה של הישראלים. עוד מראים הנתונים, כי שיעור האוכלוסייה שאינה עובדת  בקרבם הוא נמוך, והפוטנציאל שלהם להיות תלויים במערכות הסעד של הביטוח הלאומי הוא נמוך מהממוצע הארצי.

לפיכך, מסכמת פרופ' ברזיס, מדובר בהזדמנות פז למשק הישראלי, שזוכה בכוח עבודה יקר ערך שמדינה אחרת, צרפת, מימנה והשקיעה בהכשרתו. "יתרה מכך, העולה הצרפתי מחשיב את תרבות העבודה ורוצה לתרום בעבודתו למדינה. לכן חבל שמדינת ישראל לא תשקיע בעידוד עלייה על ידי תמריצים והגמשת ההליכים הבירוקרטים הניצבים לפני כל עולה".

לכתבות נוספות...