טורקיה של ארדואן

זה שנים טורקיה היא השחקנית הראשית על בימת המזרח התיכון. היא לוקחת חלק במאבק האינטרסים המתנהל בין שתי המעצמות הגדולות ובנוסף יש לה קלפים גם במגרש האירופי. לנוכח התמורות שחלו בטורקיה בשנים האחרונות, עולות תהיות בדבר עתידה וההשלכות שיהיו לכל אלה על המזרח התיכון

 

לאן מועדות פניה של טורקיה בעידן ארדואן? בשנים האחרונות טורקיה סובלת רבות מפיגועים, המערערים את הביטחון הפנימי ופוגעים קשות, בין היתר, גם בתיירות הנכנסת. גם בגבולותיה המצב לא ברור - האם היא נאבקת בדאעש, או שכל מעייניה נתונים להרחקת הכורדים? ניסיון ההפיכה ביולי האחרון גרר גל גדול של רדיפות פוליטיות ומדיניות החוץ שלה בשנים האחרונות מובילה אותה לקראת בידוד.


"נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, טוען זה שנים שחותרים תחתיו, לכן ההפיכה, למרות שהפתיעה את כולם רחשה כבר שנים", אומרת ד"ר אפרת אביב, מומחית לענייני טורקיה ןחברה במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. "כשמנהיגים אירופים מותחים ביקורת על דיכוי חופש הביטוי והפרת זכויות אדם שמשטרו משליט, ארדואן משיב שהוא צריך להתמודד מול איומים חמורים בהרבה מאלה של האירופים."


"באופן מפתיע", מציינת ד"ר אביב, "לניסיון ההפיכה האחרון היה אחראי דרג הביניים של הצבא, בעוד שמאחורי ההפיכות הקודמות בטורקיה עמדו הדרגים הגבוהים ביותר. ארדואן מאשים בניסיון ההפיכה את פֶתהוללה גוּלֶן, מנהיג דתי הגולה בארה"ב. הוא טוען שאנשי גולן חלחלו עמוק לכל מעגלי ההשפעה בטורקיה - לצבא, לאקדמיה, לתקשורת, למערכת המשפט ולמשרדי ממשלה. טענה זו גם עומדת בבסיס מסע הטיהור הגורף שהוא מנהל כיום באותן מערכות".


ד"ר אביב אומרת כי אומנם יש גרעין של אמת בטענת ארדואן, אך מוגזם לטעון שאנשי גולן שולטים או משפיעים על מערכות השלטון. גולן וארדואן שתפו פעולה בעבר. כשמפלגת "הצדק והפיתוח" (AKP) האסלמית בהנהגת ארדואן עלתה לשלטון ב-2002, גולן – ששהה כבר בארה"ב - נחשב למעין מנטור רוחני של המפלגה, גם אם לא בריש גלי. בין השניים נתגלע קרע שהפך פומבי ב-2013, כנראה על רקע פרסומים בתקשורת על מעשי שחיתות של ארדואן ובנו. מקורם של הפרסומים, כפי הנראה, היה גולן, בתגובה לסגירת המכינות שהיו בבעלות התנועה של גולן. בעקבות כך ובעקבות אירועים נוספים שהחריפו את מצב היחסים בין שני כוחות אלו, ארדואן האשים את גולן בכל הרעות החולות בטורקיה ורודף את אנשיו ואת עסקיו הענפים במדינה. הוא אף מכנה את הארגון של גולן "ארגון טרור", הגדרה שהתקבלה בקרב כל החוגים בטורקיה, המשוכנעים שמי שעמד מאחורי ההפיכה הוא אכן גולן.


לדברי ד"ר אביב, לגולן - שהוא איש הציבור הטורקי היחיד שמתח ביקורת על התנהלותה של טורקיה בפרשת ה"מרמרה" – הייתה אומנם השפעה  על השיח הטורקי אך כוחו האלקטורלי מועט, כפי שהוכח בבחירות ב-2014, אז זכה ארדואן ברוב גדול.


עוד מוסיפה ד"ר אביב, כי עם ההמונים שיצאו לרחובות למחות נגד ניסיון ההפיכה ביולי האחרון, נמנו גם מתנגדי ארדואן, חילונים ואנשי שמאל. לדבריה זה קרה כי טורקיה כיום היא מדינה אזרחית יותר ופחות מיליטריסטית, ולכן פחות סובלנית כלפי התערבות הצבא בפוליטיקה.


בידוד מדיני ופריחה כלכלית

 

"אחת הסיבות לפופולריות של ארדואן בקרב בני עמו היא הכלכלה המשגשגת", מציין פרופ' עמיקם נחמני מהמחלקה למדעי המדינה בבר-אילן ומתמחה בארצות מזרח הים התיכון, יוון, טורקיה וקפריסין.


"בתקופת ממשלת ארדואן נהנתה טורקיה מפריחה כלכלית. ב-2002 התוצר הלאומי הגולמי במדינה נע סביב 3,000 דולר לנפש ועכשיו הוא מעל 10,000 דולר. בשנים הללו גם נרשמה ירידה באבטלה ובאינפלציה. אלה הישגים כלכליים מרשימים שבהחלט השפיעו לטובה על רווחתו של האזרח, וכיום נראה כי רוב העם, שמאל וימין, דתיים וחילונים, תומכים בשלטונו".


לצד הישגי מדיניות הפנים, ארדואן ניסה להוביל גם מהפכה מדינית שלוותה בהצהרות בדבר מרכזיותה וחשיבותה של טורקיה בעולם הערבי. "ארדואן שאף לכך שהדמוקרטיה הטורקית תהיה מודל לחיקוי ותזניק את האזור קדימה. זאת כאשר טורקיה של אטאטורק, מייסדה של טורקיה המודרנית, נמנעה באופן מסורתי מהתערבות-יתר במזרח התיכון וכל מהותה הייתה מתן גט לעולם הערבי. ארדואן שינה גישה זו מן היסוד," מסביר פרופ' נחמני.


"אטאטורק ראה במרחב הערבי עמים נבערים אשר משכו את טורקיה אחורה בזמן וגרמו לפיגורה הכלכלי, התעשייתי והתרבותי ביחס לאירופה. תפיסתו גרסה התנתקות מוחלטת מעמי ערב ומן האסלאם, ודגלה בטורקיה חילונית, עם הפנים למערב. והנה מגיע ארדואן בתחילת שנות ה-2000 ופוצח במדיניות חדשה, בשינוי של 180 מעלות, עם הפנים למזרח התיכון ולאסלאם.


"בתום 15 שנות שלטון, השאיפות הללו נחלו כישלון צורב," טוען פרופ' נחמני ומציין כי מדיניות ארדואן הובילה את טורקיה לסכסוך עם מצרים, עם סוריה, עם ישראל, עם לבנון, וסכסוך עתיק יומין עם יוון וקפריסין. השיא היה הפלת מטוס קרב רוסי שנכנס לשטח האווירי של טורקיה והחרפת המשבר עם רוסיה בנובמבר 2015. "בעקבות זאת החליט ארדואן לשנות כיוון ולפעול לתיקון היחסים עם המדינות השכנות. ראש הממשלה אהמט דבוטאולו חתר לפיוס עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, פיוס שהייתה לו גם משמעות מסחרית ותיירותית. גם התחממות היחסים עם ישראל היא תוצאה של אותו שינוי מגמה. מאמץ נוסף נעשה לתקן את היחסים עם מצרים, אבל הקרע במקרה זה עמוק יותר, מכיוון שבעיני נשיא מצרים, עבד אל פתאח א-סיסי, ארדואן מייצג את עמדות האחים המוסלמים המאיימים על שלטונו".


לטורקי אין חבר אלא עצמו


לדברי פרופ' נחמני, יחסהּ של טורקיה לדאעש מורכב מאוד: "מדובר בארגון סוני שצמח על רקע דיכוי הסונים בידי השיעים בעיראק. ארדואן הסוני עזר לדאעש, אִפשר מעבר של מתנדבים מטורקיה לשטח סוריה ואף סחר בנפט עם הארגון. ואולם, הטלטלה האזורית שגרם דאעש והפירוק של עיראק וסוריה, שהוביל לחיזוק הרגשות הלאומיים של מיעוטים אתניים ובראשם הכורדים בצפון עיראק ובצפון סוריה - כל אלה פגעו בעצביה החשופים של טורקיה החוששת מאוד מההשלכות על המיעוטים האתניים בתוכה, ובמיוחד מדרישה כורדית לרצף טריטוריאלי".


פרופ' נחמני מוסיף כי הביקורת הנוקבת שמתחו מדינות אירופה וארה"ב על היחס הסלחני לדאעש, גרמו לארדואן להצטרף לקואליציה נגד ארגון המדינה האסלאמית, החלטה שהפכה את טורקיה ליעד להתקפות טרור מצד דאעש ועוררה ביקורת מבית נגד ארדואן. רבים בטורקיה לא מבינים למה היה נחוץ להפוך את דאעש לאויב.


ועדיין, הפגיעה בכורדים המתרכזים בקרבת הגבול והרחקתם מהמיעוט הכורדי הטורקי חשובה לטורקיה יותר מן הפגיעה בדאעש. הפעילות הקרקעית של הצבא הטורקי בחודש אוגוסט השנה הוכיחה זאת, ואף קודם לכן, כשטורקיה דיווחה על הפצצות מחנות דאעש, על פי רוב היו אלה הפצצות הכוחות הכורדיים.


בתמונת מצב זאת משתקף גם תהליך הצמצום החד של מעורבות ארה"ב באזור, שגרם לכך שהותקפו גם מיליציות כורדיות המשתפות פעולה עם האמריקנים. פרופ' נחמני: "הירידה במעמדה של ארה"ב במזרח התיכון הוא האירוע החשוב ביותר שהתרחש באזור מאז מלחמת יום כיפור. לא מדברים על כך הרבה כי מדובר בתהליך של 'הסתלקות מכוונת', אבל זה קורה וכבר יש קופצים על המציאה, ובראשם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, שעושה באזור כבשלו, וכן ארדואן, שאינו חושש לפגוע באינטרסים אמריקניים כשזה משרת אותו". 


לדברי ד"ר אביב, מדיניות החוץ של טורקיה משתקפת בפתגם "לטורקי אין חבר אלא הטורקי עצמו”. למרות נטייתה של AKP לאסלאם, לטורקיה אין הזדהות אידיאולוגית עם צד מסוים. היא רואה את הכול דרך האינטרס הטורקי הצר. יש לה הסכמים עם מדינות אירופה, אבל גם הבנות עם מדינות שעוינות את המערב.


גם פרופ' נחמני מציין את הדואליות הטורקית ומוסיף כי מדובר בנתון בסיסי הכרוך באופייה המיוחד של המדינה: "הטורקים מנהלים משא ומתן על הצטרפות לאיחוד האירופי מעל 40 שנה, או מעל 28 שנה, תלוי ממתי סופרים. כל זאת כאשר ברור לכול כי לטורקיה אין סיכוי להיות חברה באיחוד, שכן כדי להתקבל אליו עליה לשנות מספר רב של חוקים ושינוי חוקתי כזה לא יכול להתרחש בתקופת ארדואן. אמנם לא נכון להגדיר את משטרו כדיקטטורה, שכן רשמית יש עדיין פרלמנט ואופוזיציה, אבל דה-פקטו זהו שלטון סמכותני במיוחד".


סוגיה נוספת שמרחיקה את טורקיה מהאיחוד האירופי היא הקפאתו של הסכם הפליטים, שלפיו טורקיה תקבל 6 מיליארדי דולרים תמורת הסכמתה לקלוט מחדש פליטים שעברו דרכה למדינות האיחוד. "הסיבה לכך", מציין פרופ' נחמני, "היא הסעיף בהסכם שאמור לאפשר לאזרחים טורקים לעבור למדינות האיחוד ללא ויזה. רוב מדינות האיחוד מעדיפות לשתות רעל לפני שיאפשרו להמוני טורקים להציף את אירופה. לכן ההסכם תקוע וארדואן מאיים להציף בפליטים את היבשת".

לכתבות נוספות...