פסגת העגונות השנייה – בין דת לממלכה

פסגת העגונות השנייה שעסקה בפתרון לבעיית העגונות בין דת לממלכה, התקיימה באוניברסיטת בר-אילן בחודש מרץ בהשתתפות חוקרים מהאקדמיה, חברי כנסת, משפטנים, דיינים ונציגי ארגונים חברתיים.

הכנס התקיים בחסות הפקולטה למשפטים בבר-אילן, מרכז תקווה למשפט ותרבות יהודית בפקולטה למשפטים אוניברסיטת ניו יורק , המכון הישראלי לדמוקרטיה ו- JOFA , ונערך כהמשך לפסגה הראשונה שהתקיימה לפני כשנה ועסקה בכלים ההלכתיים האפשריים לפתרון בעיית העגונות ומסורבות הגט.

JOFA , ונערך כהמשך לפסגה הראשונה שהתקיימה לפני כשנה ועסקה בכלים ההלכתיים האפשריים לפתרון בעיית העגונות ומסורבות הגט.

דיקן הפקולטה למשפטים, פרופ' שחר ליפשיץ המתמחה בדיני משפחה וחוקר גם את המשפט הישראלי אמר כי סוגיית העגונות "היא אחת המצוקות הבוערות במשפט הישראלי".

"בגירושין, על פי המשפט העברי צריך הסכמה של שני הצדדים להתגרש. התרת הנישואין בבית הדין מתבצעת לאחר מתן גט הדדי בין הגבר לאשה. אם אחד מהם מתנגד, אי אפשר להתגרש, למעט מקרים חריגים המאפשרים לפי ההלכה כפיית גט. מצב זה מאפשר לפעמים סחיטה של בן זוג אחד על ידי השני וכדי לפתור את הבעיה על בית הדין להרחיב את העילות המאפשרות כפיית גט". במקרים כאלה, מסביר פרופ' ליפשיץ, מצבן של הנשים מסורבות הגט גרוע בדרך כלל ממצבם של הגברים מסורבי הגט שכן בניגוד לנשים עגונות, יכולים הגברים לחיות עם נשים אחרות בטרם התגרשו והעניין לא יחשב להם כעילה לגירושין ואפילו להביא לעולם ילדים עם נשים אחרות מבלי שיחשבו כממזרים.  

פרופ' ליפשיץ אמר כי לסוגיית העגינות יש כיום השלכה דרמטית על האוכלוסייה בישראל שחלקה חילונית ועם זאת מחויבת, בחוקי ההלכה, שכן נישואין וגירושין מתקיימים בישראל לפי חוקים אלו. בנוסף, הוא אומר, כי לעגינות יש גם היבט בין לאומי. "בכנס הקודם הוצעו פתרונות הלכתיים לנושא של מסורבות הגט - הרחבת עילות הגירושין או הפקעת הנישואין מלכתחילה. מה שמיוחד בכנס הזה הוא שהדיון לא עסק רק בתוכן הפתרונות אלא גם בשאלה - על מי מוטלת האחריות? האם על הרבנים או על המדינה".

השיח האמריקאי והישראלי
במושבים שהתקיימו בכנס עסקו המשתתפים בין היתר בשני סוגי השיח שעד כה התנהלו בנפרד. הסוג הראשון הוא השיח האמריקאי, המתנהל במקום שבו מתקיימים גם נישואין אזרחיים והמצוקה של מסורבות הגט שבחרו בנישואין דתיים, היא מצוקה פרטית. השיח השני הוא הישראלי המתנהל במקום שבו הנישואין והגירושין הם תמיד דתיים. פרופ' ליפשיץ: "השאלה הנשאלת כאן היא האם האחריות לפתרון בעיית מסורבי הגט היא של המדינה, של ההלכה, או שאולי צריך להקים בית דין גלובלי בין לאומי לפתרון הבעיה". לדבריו, מיסודם של נישואין אזרחיים בישראל לא יפתור את הבעיה ללא מהלך דתי משלים שכן חלק ממנה הוא גם יהודי פנימי.

"הכנס שיקף מבט עדכני מהשטח ועלו בו פתרונות יותר 'חברתיים' לבעיה, פתרונות של הסכמים עם כבוד הדדי, פתרונות שהקהילה תוכל לעזור לצאת מהמצוקה".

פרופ' ליפשיץ אופטימי וסבור כי קיומה של הפסגה אכן מקרב את הגורמים השונים הקשורים בתחום, להגיע לפתרון. לדבריו הוא מזהה בשנים האחרונות יותר רצון מצד מגוון גורמים לרבות דיינים בארץ ובעולם להכיר בבעיה ולנסות לפתור אותה . "ישנה באוויר תחושה כי יותר אנשים חושבים שהמצב הקיים לא טוב ושיש נכונות, מכל המגזרים,   ללכת לפתרון. אולי זה קשור בעלייה באחוז הגירושים באופן כללי, אולי זה קשור בקונפליקט הגובר בישראל ביחסה של האוכלוסייה הלא דתית לגירושים דתיים. יש רבנים שלא מוכנים לקבל את המצב הנתון כמובן מאליו והם מראים את הגוונים השונים בהלכה, יש דיינים המכירים בבעיה וכן אנשי אקדמיה שמציעים פתרונות יצירתיים".

המיוחד בפסגה, אומר פרופ' ליפשיץ, הוא השילוב שמתקיים בה בין עניינים ישראלים מובהקים לעניינים בין לאומיים, בין אנשי אקדמיה לאנשי מעשה, בין ארגוני נשים לבין דיינים. "וזה לא מקרי שזה קורה דווקא כאן, באוניברסיטה ובפקולטה למשפטים הדוגלת בפלורליזם, בדיאלוג בין קבוצות שונות   ובמעורבות חברתית".

לצפייה בהרצאות הכנס

 

 

לכתבות נוספות...