למילים יש תנועה בעולם

"למילים יש תנועה בעולם", אומרת בוגרת בר-אילן, גילית חומסקי, סופרת, משוררת ועיתונאית שפרסמה עד כה שלושה ספרי שירה ושלושה ספרי סיפורת פופולריים. בימים אלה יצא לאור ספר חדש פרי עטה, העוסק באהבה, באכזבה ובהתפכחות. "קיבלתי פרסים וביקורות, טובות ורעות, אבל המשמעות של זה לא משתווה למכתב מקורא שמפגש עם טקסט שלי השפיע עליו".

בוגרת בר-אילן, גילית חומסקי היא סופרת, משוררת ועיתונאית, שפרסמה ספרי שירה וסיפורת פופולריים. לאחרונה יצא לאור ספרה החדש, "על אהבה אני רוצה להגיד", וזכה לתגובות נלהבות. הספר עוסק בלילה אחד בחייה של הסופרת עמליה טראו, בו היא מסכמת את יחסיה עם הפרופ' יהושע ברינגר. "עמליה הייתה נערה שהעריצה מרצה מוכשר ורצתה להיות כמוהו. אבל ככל שהתבגרה והכירה אותו יותר, דמותו הנערצת נפרמה". מתארת חומסקי. "בשלב הזה של חיי, ושל יתר בני דורי, אנחנו כל הזמן מתאכזבים. גיבורי ילדותנו, רבנים, מרצים ואנשי תרבות, נתפסים בקלקלתם או סתם בקטנותם. לעמוד מול זה, זו חוויה מבגרת, מכוננת. הספר מדבר על מה שקורה כשזוהרו של מי שהיה השמש שלך, מתעמעם. במובן רחב יותר זה גם ספר על כתיבה, ועל איך הדברים נראים בעיני אישה כותבת, כשהיא מגלה שכל מגדלי השן התרבותיים שהכירה הם בעצם לא מה שחשבה. חשוב לא פחות זה גם סיפור על אהבה. כי בסופו של דבר, כל הסיפורים הם סיפורים על אהבה".


 

חומסקי, ילידת בני ברק, סיימה את לימודי התואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת, בראשית שנות האלפיים ולאחר מכן המשיכה ללימודי תואר שני במחשבה מדינית. "אני זוכרת את ההפתעה הגדולה שהייתה לי ממדעי המדינה. נרשמתי למחלקה בעיקר כדי ללמוד תקשורת, לא ממש ידעתי מה זה מדעי המדינה. פגשתי שם מרצים נהדרים, שהיו מרשימים אקדמית וגם אישית. בסופו של דבר למדתי במדעי המדינה היסטוריה ופילוסופיה וכל מה שדמיינתי שאמורים ללמוד באוניברסיטה. מלימודי התקשורת אני זוכרת איך הטמיעו בנו את המנטרה של מרשל מקלוהן: "המדיום הוא המסר". ישבנו פעם על הדשא וסיכמנו בינינו, שאף אחד מאתנו לא באמת מבין מה זה אומר, ואולי זה לא כזה חשוב. אבל כל זה התרחש בימי תחילת פריחת האינטרנט וטרום הרשתות החברתיות. רק היום אני מבינה כמה מדויק היה המשפט הזה".


למרות העניין הרב שמצאה בתחום התקשורת, הנושא הקרוב ביותר לליבה, היא מודה, היה ונותר, הספרות. "לקחתי קורסי השלמה כדי לכתוב דוקטורט בספרות, אבל דווקא שם עזבתי לפני שסיימתי. העדפתי להתמקד בכתיבת ספרים. אולי עוד אחזור לזה פעם".


חומסקי עזבה את שערי בר-אילן זה כבר, אך תקופת הלימודים שלה עדיין חרוטה היטב בזיכרונה.  "זיכרונות רבים מאז מופיעים בספר שלי, שמתרחש בין היתר באוניברסיטה. אני זוכרת היטב את שביתת הסטודנטים הגדולה. היא התארכה והתארכה, והסטודנטים שבעתיד יגדלו להיות פעילים פוליטיים מאד סערו. אני בעיקר ניצלתי את החופש כדי לנסוע עם חברה לטיולים. הסתובבנו בשוק ביפו, בנחלת בנימין. באחד הימים נסענו באוטובוס למושבת האמנים שא-נור, דיברנו עם האמנים והסתובבנו באזור. זה היה תמהיל מושלם של גיל, מקום ומזג אוויר, והיינו מאושרות. בדרך חזרה ילד זרק על האוטובוס אבן, המבט הרושף שלו, גם הוא זיכרון מאד צלול".


חומסקי מוסיפה כי פינה חמה בלבה שמורה גם למדשאה שממול לאקדמון. "אהבתי את המקום הזה כי היה אפשר לקנות שם ספר חדש, לעבור במכולת ליד ולהצטייד בשוקולד או בסנדוויץ', ולשבת בדשא לקרוא. למעשה זאת הייתה הפעילות הסטודנטיאלית החביבה עלי".

 

איך הפכתי לסופרת

חומסקי אומרת כי אף פעם לא חשבה על הכתיבה כעל קריירה מתפתחת. "תמיד אהבתי ספרים, אני אדם קורא וכותב במהות. התחלתי לפרסם שירה אחרי ערב באגודת הסטודנטים. מתישהו בתחילת שנה א' הלכתי לערב שירה שארגנה אגודת הסטודנטים. מישהי, שהיום אני יודעת שהיא המשוררת מירי גלעד, הקריאה שיר נפלא בשם "ציפור הייתה כאן". בבת אחת הבנתי שהדברים המשונים שאני כותבת הם שירים, וגם מה שירה יכולה לעשות. באותו ערב אזרתי אומץ והקראתי שיר בעצמי. ישב בקהל מישהו שהציע לי לשלוח אותו לכתב העת 'עכשיו' בעריכתו של פרופ' גבריאל מוקד. שלחתי את השיר, יחד עם כמה שירים נוספים. כעבור כמה חודשים, כשכבר שכחתי מכל העניין, קיבלתי פתאום טלפון מפרופ' מוקד ובסופו של דבר, כך התחלתי לפרסם שירה".


לאחר שסיימה את הלימודים, העבודה המקצועית הראשונה שקיבלה חומסקי הייתה בריכוז מחקרים במכון מחקר. לדבריה, "היו לזה צליל יוקרתי ומשכורת מאד נחמדה, האנשים היו נחמדים והכל היה בסדר, אבל נמלאתי אימה כשחשבתי שכך ייראו חיי הבוגרים ושאין ברירה אחרת".

לאחר מכן התקבלה לעבודה כעיתונאית במעריב ונאלצה לעבוד ימים ולילות תמורת שכר נמוך. אבל העבודה לצד עיתונאים, והעיסוק בכתיבה ובעריכה גרמו לה להרגיש "יותר בבית". גם תחושת התוחלת הייתה גדולה יותר. "עיתונות זה מקצוע נהדר וחשוב, המעניק לעוסק בו תחושה של השפעה על העולם".


בד בבד עם עבודתה בעיתונות פרסמה חומסקי סיפורים קצרים ושירים בכתבי העת "עכשיו", "משיב הרוח" ו-"שחרזדה", וכן נמנתה עם עורכי כתב העת "מסעי" בהוצאת המחלקה לספרות בבר-אילן. אחד מסיפוריה שעסק במדע בדיוני, פורסם במגזין התיירותי "מסע אחר", ואף זכה בתחרות כתיבה מטעם המגזין והאגודה למדע בדיוני ופנטזיה.

 
ספר שיריה הראשון, "הבוקר של כריסטופר", זכה לכריכה בניסוחו של פרופ' מוקד, שאף פרסם בהוצאת "עכשיו" גם את שני ספרי השירה הבאים שלה "צל התאנה" ו-"ניקולס יוז חוקר בקוטב הצפוני". ספרי הסיפורת פרי עטה "אהבות של אתמול", "במדבר מלון אורחים" ו"גחליליות" שנכלל עם צאתו בטבלת רבי המכר, והיה בין המועמדים לפרס ספיר 2013 , פורסמו בעשור האחרון בהוצאת ידיעות אחרונות.

 

שירה ותפילה הן אחיות
חומסקי מבקשת לנפץ את התדמית לפיה כתיבה ספרותית במהותה היא חיפוש מתמיד אחרי השראה. "יש המשווים את הכתיבה לנסיעה לקצה הצוק כדי לראות ציפור ולכתוב על זה. לפעמים זה באמת קורה. אבל בסופו של דבר, כתיבה היא עבודה יומיומית של ליטוש ושכתוב. וכמו בכל האהבות, כשאוהבים באמת מחבקים גם את החלקים הפחות זוהרים. תהליך הכתיבה האישי שלי מאד מבולגן, ולא בטוח שכדאי ללמוד ממנו. יש לי חברים סופרים שלא מתחילים לכתוב, עד שיש להם שלד מובנה והם יודעים מה עומד לקרות בכל פרק. אני יודעת בגדול מי הדמויות שלי ומה אני רוצה לומר באמצעותן, וברגע שזה מגובש אצלי אני כותבת מבלי לתכנן מראש. התהליך הזה מוביל לאינספור שכתובים, כי דברים שהתחלתי איתם משתנים בהמשך, וצריך לחזור ולתקן. אני תמיד אומרת לעצמי שבספר הבא לא אתחיל לכתוב לפני שאסדר הכול בראש, אבל איכשהו זה אף פעם לא קורה. נראה לי שהשלמתי עם זה שהטקסטים שלי אינטואיטיביים".
חומסקי מספרת כי היא נוהגת לכתוב לעצמה הערות ומחשבות חולפות בפנקס, ולפעמים גם בהודעות טקסט לעצמה, כדי לא לשכוח אותן. "כשההודעות מצטברות אני מעבירה אותן לדפים. פעם הייתי בכותל ורציתי לטמון פתק. כתבתי על דף בפנקס, שלא שמתי לב שבצדו האחורי כבר היה כתוב משהו, ובטעות איבדתי שיר. אבל שירה ותפילה הן ממילא אחיות, אז אולי במקרה הזה זה לא נורא".


עם כל ספר שמתפרסם חותרת חומסקי להוסיף ולהרחיב את קהל קוראיה כדי לעורר בהם רגשות ולהשפיע. "קיבלתי פרסים וביקורות, טובות ורעות, אבל המשמעות של זה לא משתווה למכתב מקורא שמפגש עם טקסט שלי השפיע עליו. למילים יש תנועה בעולם, התוחלת האישית מתחברת לתוחלת גדולה יותר. זו לא קלישאה. השאיפה שלי היא שהמילים הנכתבות תגענה לכמה שיותר קוראים נכונים. בצד הפרקטי, מאותה סיבה, הייתי שמחה לתרגם ספרים לשפות זרות. טקסט הוא שפה, שהאנשים שדוברים אותה נמצאים בכל מיני מדינות. הייתי רוצה להגיע אליהם".

לכתבות נוספות...

מינויים חדשים

יוחנן לוקר, יו"ר דירקטוריון כיל, מונה ליו"ר עמותת ידידי המרכז הרפואי סורוקה

רווית קזס טירם נבחרה לנהל את בית הספר הממלכתי A צומח ברובעים החדשים בראש העין

אודי ויזנר מונה למנכ"ל חטיבת התוכנה בחברת אפקון בקרה ואוטומציה

אסי לויתין בן-עמרם מונתה למנהלת שיווק ונכסים מניבים בחברת רוגובין

עו"ד דני ויטמן נבחר לפרקליט מחוז ירושלים (פלילי)

עו"ד ברוך לוברט מונה ליועץ המשפטי של רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון

אלי דפס מונה ליו"ר דירקטוריון חברת אל על

עו"ד אשרה גז-אייזנשטיין מונתה לפרקליטת מחוז תל אביב.

דינה גלפונד מונתה לאחראית לקוחות בתחום הביטוח בחברת מיה מחשבים

אריאל הדר מונה למנהל הטמעות מערכות SAS ללקוחות מובילים, בחברת מיה מחשבים

יניב דורני מונה לסמנכ"ל כספים בחברת פוינטר

רו"ח אלעד כהן מונה למנהל מחלקת מחקר בבית ההשקעות אפסילון

שירית אביטן-כהן מונתה לכתבת הפוליטית של העיתון 'מקור ראשון' ואתר האינטרנט שלו

יוגב שמני מונה למנהל ממשל זמין ברשות התקשוב הממשלתי

אביב קינן מונה לראש מנהל החינוך בעיריית ירושלים

אורנה הוזמן בכור מונתה ליו"ר דירקטוריון נמל אשדוד

עו"ד איתי אופיר מונה ליועץ המשפטי של משרד הביטחון

חיים עזרן מונה למנהל הרכש בעיריית נצרת עילית

ד"ר שלומית פחימה מונתה למנהלת אגף הרווחה בעיריית קריית שמונה

נפתלי אקרמן מונה למבקר עיריית רחובות

ערן יעקב מונה לתפקיד הממונה על השכר והסכמי העבודה במשרד האוצר

חיים משה מונה לסמנכ"ל הנדסה בחברת וריטס סולושנס

אורטל זוהר-וולף מונתה לסמנכ"לית משאבי האנוש בחברת בזק בינלאומי

אוראל להב מונה ליו"ר המועצה הדתית באזור

 לכל המינויים החדשים